צעקה או מאמץ קולי מיוחד עלולים לגרום להופעת צרידות פתאומית או אפילו לאיבוד קול פתאומי. הסיבה עלולה להיות היווצרות שטף דם במיתרי הקול. שטף דם נוצר כשכלי דם על פני השטח של המיתר נקרעים והרקמה הרכה של המיתר מתמלאת בדם. מבחינת מיתרי הקול זהו מצב חירום, והטיפול בו כולל מנוחת דיבור מוחלטת עד ששטף הדם נספג כליל. אם את נוטה לאבד את קולך אחרי שימוש מאומץ בקול, מומלץ כי תפני לבדיקת רופא אף אוזן וגרון בהקדם.
שאלות ותשובות
לאחרונה מלאו לי 80 ואני חשה שינויים בקול: הוא נחלש ולעתים קשה לי להפיק קול. האם זוהי עוד תופעה שקשורה לגיל?
כשגופנו מתבגר אנו מאבדים מסת שריר, הריריות בגופנו יבשות ודקות יותר ויכולת הקואורדינציה יורדת. שינויים אלה חלים גם בגרון והדבר גורם לשינוי בקול. הרופא יכנה זאת אטרופיה של מיתרי הקול או קשתיות (BOWING). השינויים השכיחים שעליהם מדווחים עם התקדמות הגיל הם: תדר קול גבוה יותר בגברים ונמוך יותר בנשים, פחות "נפח" ועוצמה בקול, פחות כושר עמידה ויציבות של הקול, קושי להישמע במצבי רעש ורעד של הקול. לפעמים מוחרפים סימפטומים אלה עקב ירידה בכושר השמיעה עם הגיל. אבל כדאי לדעת שבמרבית המקרים צרידות וקושי בהפקת הקול אינם קשורים לגיל והם אות אזהרה. לכן רצוי לפנות לבדיקת רופא אף אוזן וגרון, מומחה לבעיות קול וגרון.
לאחרונה אני סובל מצרידות לסירוגין ושעול: רופא אף אוזן וגרון בקופת חולים שלל גידול וטען שיכול להיות שהצרידות נגרמת מ"רפלוקס". אך אין לי צרבות או כל סימפטום אחר של מערכת העיכול. הייתכן?
"רפלוקס",(REFLUX) או עליית חומצה מהקיבה דרך הוושט לגרון, עלול לגרום מגוון של סימפטומים בוושט ובגרון. צרידות כרונית או לסירוגין, שעול, בעיות בליעה, תחושת גוש בלוע או כאבי גרון הן התלונות השכיחות. חשוב לציין שה"רפלוקס" יכול לגרום צרידות ללא כל תופעות אחרות של גירוי הוושט או של צרבת. אם הסיבה לבעייתך היא אכן "רפלוקס" – טיפול תרופתי ספציפי בתופעת הרפלוקס (החזר ווישטי)יכול לעזור להיעלמות הצרידות. אם אין שיפור כתוצאה מהטיפול – כדאי לפנות בהקדם לבדיקה חוזרת של הגרון על ידי מומחה למחלות אף אוזן וגרון.
בני בן התשע פעיל וחברותי אך צרוד רוב הזמן. לפעמים אף אינו מסוגל לדבר. מה ניתן לעשות?
ילדים בגיל הזה סובלים לעתים מיבלות על מיתרי הקול, עקב צעקות. הטיפול במקרה זה הוא שמרני. הוא מתבצע על ידי קלינאית תקשורת ודורש שיתוף פעולה של הילד, שיתוף פעולה שקשה להשיג בגיל זה. לכן בדרך כלל אין טעם להתחיל טיפול בגיל זה .בשלב זה יש להסביר ולהזכיר לילד לא לצעוק ולא ללחוש כדי למנוע החמרה ולאפשר שיפור. יבלות על מיתרי הקול עשויות לסגת עם התבגרותו של הילד ועם הקפדה על שימוש נכון בקול. כל עוד התופעה קיימת יש להמשיך מעקב ובדיקות חוזרות על ידי רופא אף אוזן וגרון כדי לשלול בעיות אחרות נדירות יותר.
אני מורה שנים רבות. סובלת מדי פעם מתקופות של צרידות. האם יש דרך לטפל בצרידות לא קבועה כגון זו?
מורים, שהקול הוא כלי חשוב בתפקודם, צריכים להיות מודעים למצבם ולא לאמץ את קולם יתר על המידה. צרידות לתקופות ממושכות (גם ללא צרידות קבועה) יכולה להיגרם משימוש לא נכון במיתרי הקול. אם אכן זו הבעיה – היא ניתנת לטיפול.
יש כיום אמצעים מתקדמים מאוד לאבחון בעיות במיתרי הקול ויכולת לאנליזה אקוסטית של מרכיבי הקול המאפשרת טיפול ממוקד בבעיה. בשלב ראשון מומלץ להיבדק על ידי רופא אף אוזן וגרון מומחה לבעיות קול כדי לשלול כל בעיה אורגנית במיתרי הקול. בהמשך כדאי לעבור אבחון וטיפול על ידי קלינא/ית תקשורת עם ניסיון בטיפול בקול.
בני בן 4 שנים נוחר באופן קבוע בלילות, אף שאיננו מנוזל. ביום אין כל בעיה. רופא הילדים הפנה אותנו למומחה לאף אוזן וגרון. האם יש דחיפות?
אם קיימת חסימה במעבר האוויר הגורמת לנחירה ואם כן, היכן היא ממוקמת. לעתים משתמשים לצורך בדיקה כזו באנדוסקופ עם סיב אופטי או שמבצעים צילום רנטגן כדי להשלים את הבדיקה..
בגיל 2–4 שנים מתפתחת אצל חלק מהילדים חסימה של נתיב האוויר: בלוע האפי -על ידי צמיחה מופרזת של רקמת אדנואידים (= שקד שלישי) או בלוע- על ידי שקדים מוגדלים שחוסמים. במקרים אלה הטיפול הוא ניתוחי ויש צורך לכרות את הרקמה החוסמת. מידת הדחיפות של הטיפול עולה אם החסימה גורמת גם להפסקות נשימה בזמן השינה (את זאת ניתן לבדוק בעזרת ניטור במעבדת שינה). בכל מקרה כדאי מאוד לא לעכב את הבדיקה והטיפול שכן לחסימת נשימה אפית לאורך זמן עלולות להיות השפעות נוספות. כמה מהשפעות אלה אינן הפיכות או שהן מסוכנות לבריאות, כגון שינוי בהתפתחות עצמות הפנים והתפתחות יתר לחץ דם ריאתי
בתי התינוקת, בת 6 חודשים בלבד, נוחרת בשנתה אך לא באופן קבוע. האם זה חריג? רופא הילדים שאל אם היא מפסיקה לנשום איך אפשר לדעת?
אצל רוב התינוקות והילדים הנוחרים מדובר בנחירה בלבד, בלא גורם פתולוגי. בעיקר כשהנחרה אינה קבועה, לא נדרש כל טיפול.
אולם מתוך 12 אחוזי הילדים הנוחרים שני אחוזים סובלים מהפסקות נשימה חסימתיות בשינה, והם נדרשים לטיפול ולמעקב. כדי לברר האם תינוק הנוחר גם מפסיק לנשום מומלץ להיבדק אצל מומחה אף אוזן וגרון . לפי המלצתו יש לעתים לבצע גם ניטור שינה שידגים אם יש הפסקות נשימה במהלך השינה.האם הן משמעותיות והאם הן נובעות מחסימת דרכי האוויר. לפי התוצאה יומלץ טיפול מתאים.
בני בן שנתיים סובל בחצי השנה האחרונה חסימת נשימה דרך האף .(נושם דרך הפה) ונחרות. רופא אף אוזן גרון הציע לבצע ניתוח לכריתת רקמת האדנואידים (שקד שלישי? פוליפים) האם ניתן להימנע מניתוח זה או לדחות אותו עד שיגדל?
חשוב להבין שמטרת כריתת האדנואידים או השקדים במקרה שהם חוסמים את מעבר האויר איננה הפסקת הנחירות, אלא שיפור הנשימה ומניעת חסימה במעבר האוויר. הפסקת הנחירה היא רווח משני. ילדים שזקוקים לכריתת אדנואידים ,או גם אדנואידים וגם שקדים שקדים, ואינם מטופלים לאורך זמן, מפתחים שינויים שחלקם אינו הפיך. דוגמא: מבנה פנים אופייני המכונה פנים של אדנואידים. מתוך כורח אינסטינקטיבי לעקוף את המחסום המעיק עליהם בלוע וחוסם את מעבר האוויר, הם נושמים בפה פתוח. כך הם מקבלים מבנה פנים מאורך, חיך גבוה מאוד שעלול להקשות על תפקודי הפה ועיניים מלוכסנות. מראה הפנים הוא בלתי הפיך, וגם אם בשלב מאוחר יותר יוציאו את האדנואידים, רישומם יוותר בפנים. בעבר נמנעו מהוצאת שקדים ואדנואידים בתינוקות, אולם היום, בשל הבנת החשיבות של פתיחת דרכי הנשימה,ונשימה תקינה דרך אף , מבצעים ניתוחים אלה בכל גיל, כאשר מאבחנים שזו הבעיה וקיים צורך ודאי לעשות זאת. במקרים כגון המקרה שלך כדאי להתייעץ עם רופא אף אוזן וגרון בעל ניסיון בתחום דרכי נשימה של תינוקות וילדים .
לאחרונה אשתי אינה יכולה לישון לידי עקב נחירותי העזות שגברו לאחרונה . האם יתכן כי עלייה במשקל ועלייה בגיל מגבירות את הנחירות? כיצד ניתן לטפל בבעיית הנחירות?
קול הנחרה הוא תוצאה של תנודות אוויר ברקמה שמאחורי האף, החך הרך או הלוע, כאשר קיימת בהם הפרעה למעבר האוויר. כאשר גורם כלשהו עומד בדרכו של האוויר עלול להיווצר תמט בעמוד האוויר ואז יופיע רטט בדופנות שישמע כקול הנחירה. השמנת יתר היא אחד הגורמים להיצרות מעבר האוויר, הן על ידי הגדלת הלשון העומדת בדרכו של האוויר והן על ידי הצטברות רקמת שומן בדופן הלוע האחורי, דבר המפחית את מתח השרירים בלוע. עם העלייה בגיל כל שרירי הגוף רפויים יותר. לכן בזמן השינה, כשהגוף כולו רפוי וטונוס השרירים יורד, רוטטים שרירי הלוע ויוצרים את קולות הנחירה. גם שינויים הורמונליים, כגון אלה המתרחשים בגיל המעבר, עלולים לגרום לרפיון של הרקמות ולהופעת נחירה.
יש לפנות לרופא אף אוזן וגרון מומחה לשם ברור התופעה ולשלילת מצב של דום נשיה בשינה המלווה בנחירות.
כשאני משתתף באירוע רועש מאוד אני חש לא נוח לעתים עד כאב באוזניים עקב הרעש באולם האם הרעש מזיק?
דציבל היא יחידת המידה שבאמצעותה מודדים עוצמת רעש. קול של דיבור הוא בעוצמה של 45–50 דציבל, רמה נוחה לשמיעה וידידותית למערכת השמע של האדם. רעש ברמה גבוהה יותר אינו נעים לאוזן, אך רק כאשר עולה עצמתו מעל 85 דציבל הוא נחשב מסוכן. רעש כזה גורם לאנשים רבים לפגיעה בתאי השער באוזן הפנימית, שהם תאי החישה של השמע. אם תאי השער נהרסו באזור מסוים באוזן הפנימית, הנפגע לא יוכל לשמוע את הצלילים בתדירות שעליה אחראי האזור שנפגע. לעתים הפגיעה היא זמנית – לאחר פרק זמן תשוב השמיעה לאיתנה. אך לעתים, כאשר מדובר באדם רגיש או ברעש בעוצמה גבוהה במיוחד, הפגיעה היא מוחלטת, ודי בחשיפה חד פעמית כדי לגרום נזק בלתי הפיך. ההבדל נעוץ בהבדלים בין בני האדם, ואי אפשר לצפות מראש מה תהיה רמת הפגיעה. לכן כולם צריכים להיזהר. רעש בעוצמה של 85 דציבלים ומעלה נחשב למסוכן, אך למעשה, באולמות רבים, רמת הרעש מגיעה ליותר מ 110 דציבל! רעש כזה עלול לגרום נזקים קשים לכל הנחשפים אליו.